התמודדות עם פגיעות ספורט שכיחות

ראשית, חשוב לי לציין כי, הדרך הנכונה לטפל במצבים כאלו היא להימנע מלהגיע אליהם מלכתחילה. ההימנעות מפציעות היא, קודם כל, ידיעת הגבולות של גופי והקשבה לתגובותיו ולתחושותיי.

שנית, חשוב לדעת כי ישנם מספר מוקדי לחץ המועדים לפורענות שיש לשמור עליהם בכל עת ולהקשיב להוראות המדריך/ה בנוגע אליהם. המוקדים הם אלו: 1. ברכיים 2. גב 3. צוואר. כמו כן, יש להקפיד, בכל עת, על נשימה נכונה ועל ריכוז במהלך ביצוע כל תרגיל ותרגיל.

שלישית, ברוב מקריי הפציעות, יש לדעת כי הגוף עצמו הוא המרפא הטוב ביותר. בגוף מתקיים מנגנון תמידי הפועל להשגת "הומיאוסטזיס", דהיינו רמה פנימית קבועה של הגוף המהווה נקודת האיזון שלו, בה כל המערכות בגוף פועלות בצורה הטובה והיעילה ביותר ובמינימום הקשיים. מנגנון זה נעזר בכל המערכות העיקריות החל מהעור- המהווה קו הגנה ראשוני ובהמשך אל הבלוטות המשחררות הורמונים שונים ומשם לשאר האיברים בגוף. על אף זאת, לעיתים הגוף נזקק לעזרה חיצונית שלנו אם למתיחות או לקירור ע"י קרח.

ישנן שתי סוגי בעיות עיקריות הכרוניות והאקוטיות. 1. הכרוניות הן בעיות נשנות המחייבות תשומת לב ומניעה תמידיים

ו-2.האקוטיות הינן החד פעמיות הנרפאות לאחר טיפול נכון.

במאמר זה אתייחס לסוג השני, שכן הסוג הראשון מחייב בד"כ עזרת רופא מומחה לנושא.

לפציעות יש מעגל תגובות שאם הן לא יטופלו ישלים את עיקופו. מעגל הפציעות האקוטיות הינו:

1. ארוע טרואמתי (לדוגמא נקיעת קרסול); 2. שטף דם פנימי בשריר או במפרק;

3. נפיחות, הנוצר מיציאת דם מתוך כלי הדם; 4. דלקת- דהיינו, תגובה של מערכת החיסון לזיהום סביב שריר או מפרק;

5. כאב;

6. הפעלת רפלקס כיווץ השריר מתוך התגוננות (תגובת ה- FIGHT OR FLIGHTׂ);

7.אטרופיה= ניוון השריר מהטראומה , הכאב וחוסר יכולת התנועה אובדן כוח, דהיינו, תשישות.

סוגי הפציעות האקוטיות הנפוצות:

1. שריר תפוס:

– מצב בו כתוצאה מהעמסת יתר על השריר, או מאי עשיית חימום לפני פעולה או מאי עשיית מתיחה לאחר פעולה, או מתנועה לא מבוקרת, השריר נותר מכווץ וחומצות החלב (חומר פסולת בפעילות אנאירובית, דהיינו חיזוק ובניית שריר) לא מנוקזות מהגוף.

-טיפול מומלץ: חימום המקום ע"י תנועה מבוקרת, מים חמים, מסג' וכיוצ' ומתיחת השריר הכואב ע"י מגע או פעולת מתיחה. ישנן משחות לשיכוך הכאב, אך יש לזכור שאין הן פותרות את הבעיה אלא מקלות על הסימפטומים.

2. דלקות:

– בד"כ נוצרת בגלל עומס יתר על שריר, מפרק או עצם, או בעקבות אי מתיחה של שריר שעבד והצטברות חומצות חלב ללא ניקוז. הדלקת הינה תגובה של מערכת החיסון של הגוף למצב המתואר.

– דלקת מאופיינת ב מספר סממנים: 1. העלאת הטמפרטורה של המקום המודלק. 2. נפיחות. 3. אודם. 4. כאב או רגישות יתר. 5. ירידה בתפקוד.

– הטיפול הטוב ביותר הוא מנוחה. במקרים חמורים נינים סטרואידים להרחבת כלי הדם ולחידוש הניקוז של חומצות החלב.

3. נקע בקרסול או בברך:

– נוצר ממתיחה חזקה של גיד או רצועה המביאה לקרע. לנקע שתי דרגות חומרה: הראשונה, מתיחה חזקה המוגדרת כקריעה של עד 20% מסיבי הרצועה והשנייה, קריעה של 50%- 60% מסיבי הרצועה. הריפוי מלא בד"כ למעט רגישות באזור.

– בכדי להימנע מנקע יש להקפיד על חימום השרירים ועל נעלים מתאימות ולהימנע מקפיצות בלתי מבוקרות או תנועות לא מבוקרות (נקע בברך יכול להביא לשחיקת הסחוסים המצויים במפרק).

– טיפול מומלץ: קרח (עטוף במגבת) ומנוחה. הקפאת המקום מאיטה את בריחת הדם ומורידה נפיחות וכאב אך יש להקפיד לא לבצע אותה ליותר מ- 20 דקות בכל פעם בכדי שהדם ימשיך ויזרום לכל שאר איברי הגוף כהרגלו.את הטיפול המומלץ מכנים: RICE, דהיינו: הגבהה- חבישה- קרח- מנוחה.

4. קרע טראומטי, או נקע חמור:

– הכוונה לקריעה של יותר מ- 60% מסיבי הרצועה או הגיד, או לקרע בשריר עצמו, לא כל קרע חמור ניתן לאיחוי מלא.

– שריר שאינו מחומם נוטה לגרום לקרע ברצועה או בגיד ואף בשריר עצמו ביציאה בכוח מתפרץ (כמו ריצה או קפיצה).

– קרע חמור יכול לסיים קריירה מצליחה, במיוחד באזורים בהם אספקת הדם איטית יותר דוגמת גיד אכילס. מיקומו של זה משריר התאומים (השוק האחורית) עד העקב.

– קרע חמור יכול להיווצר מהזנחת נקע פשוט. בכדי להימנע מהיווצרות מצב זה מנקע רגיל, רצוי לנוח ולהקפיא (בעזרת קרח) נקע מתהווה ולא לתת למצב להחמיר.

– מניעה כללית קשורה לביקורת עצמית ולידיעת הגבול של גופינו בהעמסת משקל וכן היא קשורה ישירות לעבודות גמישות קבועה (מתיחות) בטרם פעילות ובסופה.

– תחת השגחה מקצועית ניתן לבצע כיווצים בליסטיים (תנועות קטנות, קצובות ומבוקרות- BUNSHING) של האזור הפגוע ולשקמו.

– קריעה יכולה לקרות תוך כדי כיווץ או תוך כדי מתיחה. בכיווץ, הקרע יהיה קרוב לחיבור השריר עם הגיד, או הרצועה עם המפרק. במתיחה, הקרע יהיה במרכז הכובד של התנועה.

5. שברים:

– לשבר שני סוגים עיקריים. ראשית, שבר הנוצר מחבלה ישירה שיוצרת הפרעה בהמשכיות של העצם. שנית, שברי מאמץ הנגרמים מעומס מצטבר על העצם בפעילות מתמשכת או חוזרת.

– שבר מחבלה, מאופיין בעיוות העצם או המפרק הפגועים. שבר זה דורש קיבוע ומנוחה המביאים לאיחויה של העצם עם הזמן וחזרתה לתקינות. אי מנוחה יכולה להביא לעיוותים באיחוי מחדש עד שלעיתים יש צורך לבצע שבר מלאכותי בכדי לתקן את הנזק.

-שבר מאמץ קורה בד"כ במפרקים או בגפיים התחתונות. מאופיין בתחושת כאב חזקה באזור הפגוע אך במצב חמור ניתן לזהותו במיפוי עצמות. מפרק שניזוק ממאמץ מצטבר ולא טופל יכול להגיע למצב של החלפתו. החלמה ממוצעת 10 שבועות ללא עומס על השבר ולאחריה מספר חודשי מנוחה.

6. פריקות מפרקים:

– הכוונה ליציאת המפרק, העצם מצירו.

– פריקות קורות בד"כ מחבלה ישירה או משרירים סובבים חלשים. כמו כן, פריקות יכולות להוות המשך לנקע או לקרע ברצועה או בגיד, או להיות תוצאה של דלקת חריפה שהחלישה את כל האזור וכדומה.

– מניעה תיווצר ע"י חיזוק השרירים הסובבים את המפרק, הגמשתם והגמשת הרצועות הסובבות אותו כך שטוות מתיחתן יגדל אך גמישותן תשמר והן יחזרו למקומן. חשוב לציין שאורך רצועות הינו מולד והגמשתן אינה רבה שכן אין בהן יחידות כיווץ כמו בשרירים.

אז בואו נמנע מכל פציעה ונהנה מעבודה נכונה ומשפיעה …