מרכיבי התזונה המאוזנת

*הערה לקורא/ת: מאמר זה מפורט ומיועד למעוניינים להעמיק בנושא]

כדי שכל מערכות הגוף הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות יתפקדו כהלכה, יש צורך ב-40 גורמים מזינים שונים בתפריט. חסר באחד או יותר מהם עלול לשבש מערכת מסוימת, ואם השיבוש יימשך עלול להיגרם נזק לבריאות.

א. אבות המזון-

1. הפחמימות-

הפחמימות מהוות מקור אנרגיה לגוף. הפחמימות הופכות בגוף לגלוקוזה, סוכר, שהוא מקור האנרגיה העיקרי לגוף. כן ממלאות הפחמימות תפקידים חשובים בפעילות המוח, מערכת העצבים, הכבד ועוד. פחמימות נמצאות בטבע בצורת חד-סוכרים ודו-סוכרים (בפירות, למשל) או בצורת עמילן- פחמימה מורכבת, המצוי בעיקר במזונות הבאים: לחם, קמח, דברי בצק, אורז, תירס, סולת, תפוחי-אדמה וקטניות. כדי שהעמילן שאנו אוכלים יוכל להתעכל, צריך הגוף לפרק אותו לחד- סוכרים או דו. לכן, עיכול העמילן הוא תהליך ממושך וספיגת הסוכר ממנו אל מערכת העיכול היא איטית. הפחמימות נחשבות היום לאב- מזון חשוב והן מהוות כ-50%- 55% ממספר הקלוריות בתפריט היומי (5 קלוריות לגרם). הפחמימות המורכבות הן בעלות החשיבות התזונתית הרבה. יש לזכור שעודפים של פחמימות נאגרים בגוף ומביאים להשמנה באם לא נפרקם בפעילות גופנית מתאימה. שכן זוהי אנרגיה זמינה המנוצלת לפעילות ומאפשרת פירוק שומן אך במידה ותהיה בכמות עודפת לא נספיק להגיע למאגרי השומן ולנצלם ולפיכך לא נוכל להקטין את היחס בין השריר לשומן בגופינו ליחס הרצוי לנו.

2. השומנים-

השומנים נותנים את כמות הקלוריות הגדולה ביותר מכל אבות-המזון האחרים (9 קלוריות לגרם), והם מהווים 25-30 אחוזים מהקלוריות היומיות. למרות השם הרע שיצא לשומנים עקב השפעתם על המשקל, על רמת הכולסטרול בדם ועל מחלות אחרות, הם מרכיב חיוני במזון שהגוף אינו יכול להתקיים בלעדיהם. השומנים מביאים עמם לגוף ויטמינים חיוניים A,B,E ו-K, וכמו-כן גם חומצות שומניות חשובות שלא את כולן הגוף מסוגל לייצר בעצמו. השומנים חיוניים לתפקודן התקין של מערכות שונות בגוף, הם מסייעים לגדילה ושומרים על העור. מאחר שהשומנים נעכלים לאט הם נותנים הרגשת שובע לתקופה ארוכה יחסית. השומן מרפד ותומך באיברים שונים, משמש חומר מבודד מחום וקור ועוד. אנו מבחינים בין שומנים גלויים: שמני מאכל, חמאה, מרגרינה ועוד, לבין שומנים סמויים: המצויים בשוקולד, בבשר, בגבינות למיניהן ועוד. בנקניקיות ובנקניקים מגיע השומן עד כדי מחצית מתכולתם. כך גם בבשר הטחון, או בגלידות. כולם מכילים שומן.

חלוקה אחרת של השומן היא לשומן מוצק, הנקרא "רווי", ולשומן נחלי (שומן ניגר), הנקרא "בלתי-רווי". שומנים רוויים מצויים בחמאה, במרגרינה, בגלידה, במוצרי החלב, בבשר, בביצים, בקקאו, בקוקוס ועוד. בחלב, אף כי הוא נוזל, יש שומן מוצק, כך שאם נבודד אותו נקבל חמאה. חשוב לציין שאבקת מרק, שוקולד, מיני מאפה, גלידות, נקניק, מציות (קרקרים), מכילים שומנים רוויים. יש לדעת כי שומן רווי מהחי ומהצומח יכול גם להזיק כשהוא נצרך באופן לא מאוזן והוא אחד הגורמים העיקריים למחלות לב וכלי-דם, שהם הגורם העיקרי לתמותה בעולם המערבי.

3. החלבונים-

החלבונים בנויים מ-22 חומצות אמינו, שביניהן 8 חומצות שהגוף אינו יכול לייצר בעצמו ועליו לקבלן במזון. לחלבונים תפקיד מרכזי בבניית רקמות הגוף ובתפקודן. החלבונים מצויים בבשר ומוצריו, בחלב ומוצריו, בביצים ובדגים. כל אלה הם חלבונים מן החי. אך החלבונים מצויים גם בצומח: בגרעינים, בקטניות, בזרעים ובאגוזים. לחלבונים ישנם כמה תפקידים בגוף:

בניית תאים ורקמות חדשות והחלפת רקמות ש"יצאו משימוש" או שניזוקו. בניית גופי-חיסון הלוחמים בזיהומים. הובלת המזון והחמצן בדם, אל התאים ומהם. יצירת כדוריות דם אדומות, תאי דם לבנים ונוגדנים. הצמחת ציפרניים ושיער יצירת תאי זרע, ביציות וחלב להנקה. ויסות מאזן המים, החומצות והבסיסים בגוף. ויסות התהליכים הכימיים והפיזיים הקרויים "חילוף החומרים", "שריפת" המזון והפיכתו לאנרגיה. החלבונים בנויים מחומרי-בניין הקרויים חומצות אמיניות, הנושאות חנקן, שהוא גורם חיוני לחיים. ישנם 22 חומצות אמיניות. 13 מהן, הגוף מסוגל לייצר בעצמו מהמזון שהוא מקבל. 9 האחרות, הקרויות "חומצות אמיניות חיוניות", הגוף אינו מסוגל לייצר וחייב לקבל מבחוץ, ולספוג אותן דרך הדם. הבעיה היא, ש – 9 החיוניות אינן נאגרות בגוף והן מנוצלות במשך שעות מספר מעת האכילה. לכן, צריך לקבל אותן מהמזון, יום יום. אם הגוף אינו מקבל את כולן או חלקן, מתפתחות במשך הזמן הפרעות ומחלות. חייב להיות יחס מסוים בין הכמויות של החומצות האמיניות. לכן, חשוב לקבל חלבונים ממקורות מגוונים, בכמויות ובאיכויות המתאימות.באופן כללי אפשר לומר, שהחלבונים המצויים בבשר, בחלב ובמוצריהם, וכן בדגים ובביצים מכילים את החומצות האמיניות ביחס הנכון ביניהן. לכן, מכנים את החלבונים מן החי בשם חלבונים מלאים. לעומת זאת, חלבונים המצויים בצמחים חסרים חומצות אמיניות אלה או אחרות. זוהי, למשל, אחת הבעיות התזונתיות הקשות של הצמחונים. אם אתם מחליטים להיות צמחונים, עליכם להתעניין מה עליכם להוסיף לתפריט כדי שתאכלו נכון ולא ייגרם נזק לגוף. גם אם אינכם צמחונים, אבל אוהבים מאכלים שמקורם מן הצמח, תוכלו להעשיר חלבונים אלה על-ידי הוספת כמויות, אפילו קטנות, של חלבון מלא. למשל: גבינה למקרוני; קצת בשר לרוטב של הספגטי; פלחי ביצה או טונה לסלט ירקות. בתקופת הגדילה, הגוף זקוק לכמות גדולה יותר של חלבונים. כן הוא נזקק לחלבונים נוספים בתקופת מחלה, או לאחר פציעה או ניתוח. הוא זקוק ליותר חלבונים גם בתקופת מתח. למשל – אם בתקופת הבחינות אתם עצבניים, יש לאכול יותר חלבונים מאשר כרגיל. בדרך כלל, מהווים החלבונים 15-20 אחוזים מכלל הקלוריות היומיות.

4+5. הויטמינים והמינרלים-

קבוצת גורמים מזינים הזוכה לאחרונה לתשומת לב מרובה מצד המחקר המדעי הם הוויטמינים והמינרלים. ככל שהמחקר מעמיק, כן מתברר הקשר שבינם לבין תחלואה ובריאות. בעוד שאת אבות המזון האחרים (חלבונים, פחמימות, שומנים) אנו צורכים בכמויות גדולות, הרי שהוויטמינים והמינרלים כולם גם יחד מהווים כמות זעירה ביותר, הם חסרי קלוריות אך נוכחותם חיונית בגוף. אנשי מקצוע רבים טוענים, כי בתפריט מאוזן הכולל את כל אבות המזון ביחס הנכון ביניהם, יכול האדם לקבל את כל הוויטמינים והמינרלים הדרושים לו. עם זאת ברור, כי ישנן קבוצות אוכלוסייה שנזקקות לתוספות של גורמים אלה כדי למלא את החסר להן. קבוצות אלה הן: תינוקות, ילדים, נשים בהיריון, נשים מיניקות, זקנים, אנשים חולים וספורטאים בעת מאמץ גופני מיוחד. יש לדעת, כי עם הגיל קטנה והולכת יכולת הספיגה של הוויטמינים והמינרלים בגוף ולכן יש לתת תוספות לאנשים מזדקנים. גם אנשים הנמצאים בלחץ ומתח עקב תנאי עבודה, או סיבות מלחיצות אחרות, וכן אלה שסובלים מעייפות מתמשכת, מחוסר ריכוז, מרמה נמוכה של עירנות, זקוקים לתוספות תזונתיות של ויטמינים או מינרלים, כאלה או אחרים, לפי קביעה של מומחה. גוף האדם אינו יכול לייצר ויטמינים, ובוודאי לא מינרלים, ולכן הוא זקוק לקבלם מבחוץ, עם המזון. הכמות הדרושה שונה מאדם לאדם, תלוי באורח חייו ופעילותו, אך תלוי גם באיכות ובכמות של מזונו. ויטמינים ומינרלים אינם תחליף למזון וטועה מי שחושב, כי אפשר ליטול גלולות בלבד של גורמים אלה וכך אולי לרדת במשקל. המודעות של יצרני המזון לנושא הוויטמינים והמינרלים גדלה והולכת. לבד מקווי ייצור של מזון דיאטטי, אנו עדים לגידול מהיר של מספר המוצרים המוצע לנו והמכילים תוספות של ויטמינים ומינרלים. למשל, תוספות של סידן בגבינות 0.5% שומן, הוספת ויטמינים D,Aלמרגרינה, העשרה של דגני הבוקר של מספר חברות זרות ומקומיות, 12 הוויטמינים ו-6 המינרלים המוספים ל"די סיבית", העשרת המוצרים בוויטמינים על ידי יצרני סלטים. מוצעים מזונות מוכנים שיש בהם יחסים נכונים של אבות המזון ותוספות מאוזנות של כל הוויטמינים והמינרלים הדרושים, כולל מינון גבוה של סידן.

ב. מהם קבוצות הויטמינים העיקריות?

יש לזכור מספר דברים, ראשית הגוף זקוק לוויטמינים בכמויות קטנות, לכן בכל מקרה אין ליטול תוספות של ויטמינים ללא ייעוץ, כי המינון חייב להיקבע על-פי נתוניו של כל אחד ובאורח אינדיבידואלי.

שנית, פירות וירקות מהווים מקור טוב לרוב הוויטמינים, אך הוויטמינים נמצאים הן במזונות מן החי והן במזונות מן הצומח.

שלישית, מחסור בוויטמינים אינו תמיד תוצאה של חוסר מזון לפעמים המחסור נובע מתהליכי תיעוש המזון. כמו כן לפעמים הוא תוצאה של אכילה לא נכונה, או של הרגלים פסולים. למשל, אם אינך אוכל/ת פירות וירקות .

ורביעית, הוויטמינים דרושים לגוף כדי להבטיח פעילות תקינה של רבות מן המערכות הפנימיות שלנו, למשל – גדילה, פירוק אנרגיה מהמזון.

להלן רשימת הויטמינים העיקריים:

– ויטמין A: תפקידיו:

למנוע חמצון של חומרים ותרכובות בגוף, לשפר ראייה בחשיכה, לשמור על בריאות העור ולסייע למערכת החיסונים. מצטברות הוכחות, שבכוחו להקטין השפעה רעילה של ניטריטים הנחשבים, בין השאר, כגורמי סיכון לסרטן.

ויטמין A מצוי בחלב מלא, בחמאה ובשמנת, בחלמון הביצה, בשמן דגים.

– בטה-קארוטן, קרוי פרו-ויטמין A, כיוון שמקורו בצמח והוא יוצר בגוף ויטמין A.

הוא מצוי בירקות כמו גזר, כרוב, חסה, תרד, דלעת, עגבנייה, אספרגוס, עלי סלק, תפוחי-אדמה מתוקים ופירות.

– קבוצת ויטמין B:

קבוצה של 8 ויטמינים, השונים זה מזה במבנה ובתפקיד והם:

1.ויטמין 1B: תפקידו לסייע בחילוף החומרים של חלבונים ופחמימות, ובפעילות של מערכות העיכול והעצבים. הוא נמצא בכבד, בבשר, בחלב, בדגים, בחלמון הביצה, בשמרים, בקטניות, בנבטים, באגוזים.

2. ויטמין 2B: מסייע בגדילה ומונע חסר דם, חשוב לעיכול סדיר, לבריאות העור והשיער, ולפעילות תקינה של העיניים. מקורותיו הם בבשר, בדגים, בחלמון הביצה, בשמרים, בקטניות, בחיטה מלאה ובירקות ירוקי עלים.

3. ויטמין 5B: מציאותו חיונית לפעולת העצבים, מערכת החיסון, ההורמונים הנשיים והכדוריות האדומות. הוא מצוי בדבש מלכות, בכבד ובחלמון הביצה.

4. ויטמין 6B: הוא ממלא תפקידים חשובים בחילוף החומרים של החלבון, בפעילות העצבים וחשוב לחולים בסוכרת ולסובלים מאלרגיה. מקורותיו הם בשר, דגים, ביצים, קטניות, אגוזים, נבטים ושמרים.

5. ויטמין 12B: ממלא תפקיד חשוב בגדילה, בפעולת העצבים, וביצירת כדוריות הדם האדומות. הוא מצוי בבשר, בדגים, בחלב ובביצים.

6. ביוטין: הוא מיוצר על-ידי חיידק המעיים, שומר על העור ועל הכדוריות האדומות, מקטין מתח נפשי ומסייע בחילוף החומרים של הגליקוגן. הוא נמצא בכבד, בחלב, בביצים, בבוטנים ובאגוזים, בקטניות ובירקות עליים.

7. חומצה פולית: מונעת חסר דם, מחזקת את פעילות מערכת העיכול והזיכרון. נמצאת בבשר ובדגים, בתרד, באגוזים, בדגנים ובירקות עליים. אחד הוויטמינים החשובים מקבוצה B.חומצה פולית מצויה בשמרי בירה, בכבד ובירקות ירוקי עלים,

ח. פולית מסייעת מאוד במספר תהליכים של חילוף חומרים שקשורים בגרעין התא בגוף. אם יתהווה מחסור בוויטמין זה עלול הגוף לפתח תאים חריגים עם כל הסכנה שבדבר. אשה בהיריון החסרה חומצה פולית עלולה ללדת תינוק עם מומים (הפרעות בהתפתחות צינור מערכת העצבים -NeuralTubeDefect). מתברר, כי הקצובה היומית המומלצת של חומצה פולית, שהיא 180-200 מיקרוגרם ליום, למניעה של אנמיה מגלובלסטית, אינה עונה על הצרכים של נשים בהיריון הזקוקות להרבה יותר מזה, ל-400-800 מיקרוגרם ליום, במשך ששת השבועות הראשונים של ההיריון, כדי להבטיח התפתחות תקינה של העובר. ויטמין זה חיוני לא רק במקרה של היריון. נשים שבדמן היתה רמה גבוהה של חומצה פולית, פיתחו תאים קדם-סרטניים פחות מנשים שחסר להן ויטמין זה. כן הנברר, כי מעשנים כבדים שנטלו מדי יום 1,000 מיקרוגרם של ויטמין זה, יחד עם תוספות של ויטמין 12B ו-500 מיקרוגרם ויטמין C ו-400 יחידות בינלאומיות ויטמין E, נחשפו לסכנה של הופעת תאים סרטניים בריאותיהם פחות ממעשנים שלא טופלו בדרך זו.

8. ניאצינמיד (חומצה ניקוטינית): תפקידיו: חילוף חומרים של סוכרים וחלבונים. חיוני לעצבים, לנשימה, לעיכול תקין וליצירת אנרגיה; מחזק את הזיכרון ומונע כאבי-ראש, נדודי שינה ואף שיגרון. מקורותיו: כבד, ביצים, שמרים, נבטים, לחם חי ובשר.

– ויטמין C:

תפקידיו הם לעזור ביצירת רקמות ועצמות, לשמור על נימי הדם והשיניים, לחזק את המערכת החיסונית נגד דלקות, ובמקרים מסוימים למלא תפקיד בצמצום סכנה של מחלות לב וסרטן.

הוא מצוי בפלפל ירוק, בהדרים, בעגבנייה, בירקות עליים, בתפוחי-אדמה, בתות שדה.

– ויטמין D:

מסייע בספיגה תקינה של סידן וזרחן מהמזון ועוזר בבניית העצמות והשיניים. מצוי בחלמון, במרגרינה, בכבד, בשמן דגים ובחלב מלא.

גופנו מסוגל לייצרו על ידי חשיפה לאור השמש.

– ויטמין K:

מסייע בקרישת הדם ומונע את זיהומו. מקורותיו: ירקות עליים, כבד וכליות.

– ויטמין E:

מצוי בגוף בבלוטות חיוניות כגון יותרת המוח ואיברי המין. יש לו השפעה מווסתת במצבי לחץ ועייפות. הוא מונע חמצון של השומנים הרב-בלתי-רוויים וכך מאריך את חיי התא. ישנם לוויטמין זה תפקידים רבים נוספים בשמירת הנעורים ובטיפוח החן. הוא מצוי בגרעינים מלאים, בביצים, בדגנים, בבשר, בשמרים, באגוזים, בשמנים צמחיים ובירקות ירוקי עלים.

ג. מה הם המינרלים העיקריים ומה חשיבותם?

מספרם של המינרלים הוא רב, אבל כולם יחד מהווים 4% בלבד ממשקל גופנו. מחסור באחד מהם, או צריכת יתר, עלולים לשבש את פעילות הגוף. המינרלים הם בוני העצמות, יוצרי הדם, מפעילי ההורמונים, מתחזקי העצבים ועוד שורה ארוכה של תפקודים.

המינרלים הם חומרים גיאולוגיים (אנאורגאניים) שמצויים בקליפת האדמה, והם מגיעים אלינו באמצעות המזון שאנו אוכלים וממלאים בגופנו תפקודים חשובים. המינרלים נחלקים לשתי קבוצות. האחת הגדולה, המאקרו-מינרלים, שמהווה קרוב ל-4% ממשקל גופנו ושבה נכללים סידן, זרחן, מגנזיום, אשלגן, גפרית, נתרן וכלור. הקבוצה השנייה נקראת מיקרו-מינרלים, או קבוצת הקורט, שמהווה 0.01% ממשקלנו ושבה נכללים ברזל, אבץ, סלניום, מנגן, מוליבדן, נחושת, יוד, כרום ופלואור. קיימים מינרלים שרק לאחרונה נתגלתה חשיבותם. כך, למשל, הפלואור: הוכח שתוספת פלואור (פלואוריזציה) למי שתייה מקטינה את עששת השיניים והדבר נעשה במקומות רבים.

נפרט מעט מספר מינרלים חשובים:

1.סידן:

הסידן עומד בראש רשימת המינרלים מבחינת חשיבותו לגוף, הוא היסוד המצוי בו ביותר (2% מהמשקל וכמחצית מכל כמות המינרלים שבגוף), והוא המרכיב העיקרי של השלד. הסידן נמצא בחלב ומוצריו, בשימורי דגים, בעלי ירקות ירוקים, בהדרים ועוד. הוא נאגר ברובו בעצמות ומקצתו בשיניים ובכמה רקמות, ומהווה את חומר הבנייה העיקרי של העצמות והשיניים. הצורך בסידן גדול בעיקר בתקופות הצמיחה, בילדות ובהתבגרות. ילד בתקופת הצמיחה זקוק לכמות של סידן גדולה פי 2- 3 מאדם מבוגר לכל יחידת משקל.

2.זרחן:

הזרחן מצוי בבשר, בדגים, בביצים, בחלב ומוצריו. הזרחן והסידן הם כמעט תאומים סיאמיים. הכמות הדרושה מהם לגוף כמעט שווה (יחס של 60 סידן ל-40 זרחן). היחס ביניהם חייב להישמר: עודף בצריכת זרחן (כמו, למשל, במשקאות תוססים מסוימים) מבריח את הסידן מהגוף ומגביר את הצורך בצריכתו, על כל הסכנות שבדבר. לשניהם תפקודים דומים במערכות הגוף. האויב הגדול של האיזון שבין הצמד הזה הוא הסוכר הלבן (והרי לכם סיבה נוספת למעט בצריכתו).

3. ברזל:

הברזל הוא יסוד הקורט החשוב ביותר. למרות מיעוט משקלו בגוף, חיוניותו לבריאות רבה ביותר. תפקידו של הברזל בגוף הוא ליצור את ההמוגלובין בדם (בכדוריות האדומות) ואת המיוגלובין בשריר, אלה תפקידם לספק את החמצן לתאי הגוף. כן נמצא הברזל באנזימים של התאים והוא ממלא תפקיד חשוב בחילוף החומרים של החלבון. תפקידו של הברזל בהולכת החמצן חיוני לשמירה על בריאותו הגופנית והשכלית של האדם. מקורות הברזל הם כבד, כליות, חלמון ביצה, ירקות ירוקים, תפוחי-אדמה, דגנים מלאים ועוד. מהברזל שבבשר ובדגים שאנו אוכלים נספגים בגוף 15- 30 אחוזים לעומת 5 אחוזים מהברזל שבירקות ובפירות. אפשר להגדיל את ספיגת הברזל על-ידי העשרת התפריט בבשר, בעוף ובדגים, בתוספת של מיץ תפוזים (המכיל ויטמין C שמחיש את ספיגת הברזל). תפריט המכיל ברזל בכמות נאותה הוא: בשר בקר ותפוחי-אדמה, או בשר עוף וסלט המכיל עגבניות; אבל אם באותה ארוחה נאכל גם ביצה או נשתה תה, נעכב את ספיגת הברזל.

מאחר שרק שיעור קטן מהברזל שבא לגופנו אכן נספג בו, יש לאכול יותר ברזל מהדרוש, עד ל-6 מיליגרם ברזל לכל 1000 קלוריות. הברזל נאגר בגוף בעיקר בכבד, במח העצמות ובטחול. כאשר חסר ברזל במזון, הגוף מרוקן את המאגרים ומופיע מחסור בברזל. אנמיה (חוסר-דם) הנגרמת ממחסור בברזל היא ליקוי תזונתי נפוץ (אך לא כל אנמיה מקורה במחסור תזונתי). אין לטפל באנמיה ללא ייעוץ של רופא, שכן הדבר מחייב טיפול תרופתי. אובדן יומי קטן של ברזל דרך מנגנון ההפרשה של הגוף הוא תופעה שכיחה שאינה צריכה להדאיג כל עוד משלימים את החסר בתזונה. תופעות של מחסור בברזל עלולות להופיע אצל צמחונים ואצל האנשים המרבים לאכול שומנים וסוכרים וממעטים באכילת חלבון.

4. מגנזיום:

נמצא בירקות ירוקים, באגוזים ושקדים, בסויה, בחיטה מלאה ועוד. תפקידיו הם לסייע בבניית העצמות, בייצור חלבון ועוד.

5. אשלגן:

נמצא בתפוזים, בבננות, בסובין, בתפוחי-אדמה, בקפה, בתה, בקקאו. תפקידיו הם לשמור על גמישות השריר ועל קיום מאזן הנוזלים בתא.

6. גופרית:

נמצאת בבשר בקר, בשעועית ובאפונה יבשות, באגוזים. תפקידיה הם לחזק את תאי השיער והציפורניים.

7.נחושת:

נמצאת באגוזים, בקקאו, בכבד, במרגרינה, בשמן ובתירס. תפקידה לסייע ביצירת תאי הדם האדומים.

8. מלחים:

מלח הבישול הוא מינרל חשוב שחייב להיות כלול בתפריט גם של אדם המקפיד על דיאטת הרזיה. תפקידו של המלח לשמור על הריכוזיות והלחץ של הנוזלים השונים שבגופנו ולסייע בשמירת המאזן של נוזלים אלה. הבעיה היא, שהמלח נפרש מגופנו בקלות באמצעות השתן והזיעה, לכן, אם אתם מזיעים הרבה, אתם חייבים לא רק בשתייה מרובה אלא גם בתוספת מתאימה של מלח. הנחיה זו יפה למעשה לכל אדם, מלבד מי שסובל מיתר-לחץ-דם, אשר חייב לקבל הוראות מרופא או מדיאטן קליני לגבי מינון המלח בתפריטו.

ד. אז מה הם סיבים תזונתיים ועל מה כל הרעש סביבם?

סיבים תזונתיים-

הסיבים הם שרשראות ארוכות של סוכרים, שאינן ניתנות לפירוק על- ידי גוף האדם. רק ב 20-30 השנים האחרונות הכירו החוקרים בתכונות החיוביות של הסיבים. כיום הם נחשבים לאחד המרכיבים החשובים ביותר בתפריט היומי. מערכת העיכול של האדם ארוכה יחסית – 9-8 מטרים (לעומת 4-3 מטרים אצל טורפים), ולכן יש להרבות בצריכת סיבים תזונתיים, המזרזים את פעולת העיכול והאחראים לפינוי שאריות ופסולת עיכול. הסיבים נמצאים אך ורק במזונות מהצומח, ואינם נמצאים במזונות מהחי. קיימים שני סוגי סיבים: סוג אחד אינו מסיס במים, והוא נמצא בעיקר בדגנים (כגון תירס, אורז מלא ומוצרים מחיטה מלאה, לחם חי), בתפוחי אדמה אפויים בקליפתם ובסובין. סיבים אלו משפרים את פעולת המעיים ומונעים עצירות. הסוג האחר מסיס במים, והוא נמצא בכמות גדולה בפירות, בירקות ובקטניות. סיבים אלו עוזרים למניעת התקפי- לב, והם חשובים לאיזון הסוכר בדם אצל חולי סוכרת. היתרון העיקרי של ריבוי סיבים נובע דווקא מהפרעתם לספיגה בגוף של חומרים שונים, כגון כולסטרול, סוכרים ורעלים.

אז בתאבון, איכלו נכון , איכלו טעים….